וספה בגשם – יוכי ו. בנימה אישית

וספה בגשם

לזכרו של יואל בן פורת

חורף 1967.  אני חיילת בשירות חובה במפקדה. גשם זלעפות ניטח משמיים ורוח סוערת משיבה כל טיפה אל עבר פני. אני צועדת על השביל המחבר בין החיבור לב”ר, מכורבלת במעילי ו”מברכת” בלבי את מי שמצא לנכון לשגר אותי בשליחות זאת דווקא עכשיו.

והנה דמות מוזרה מתקרבת.  הדמות מתקרבת ותוויה מתבררים – איש דוחף וֶסְפָּה.  והדמות מתקרבת עוד, ואני רואה שלאיש אין מעיל והסוודר שלו כבר רווי מים.  ואני עומדת נדהמת צופה במחזה והאיש, כמו הרגיש במבטי, מרים ראשו. יואל, יואל בן פורת.

הוא חש כנראה בתדהמתי וממלמל: “זאת הווספה של ציפורי. הוא יצא להפלגה ואז לא היה גשם, והוא השאיר את הווספה בחוץ.  חבל על הווספה, אז אני מעביר אותה שתעמוד תחת גג”.

הכיר את ציפורי, ידע היכן הוא נמצא, זכר מתי יצא ואיזה מזג אוויר שרר אז, זיהה את הווספה ודאג להעבירה למקום מבטחים. ולא, לא על ידי קריאה לטוראי הראשון שייקרה בדרכו – “היי חייל תזיז את הווספה”, אלא בעצמו, בגשם, בלי מעיל.

כזה היה האיש יואל בן פורת.

יוכי ו.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>