ראובן ירדור

  מה עוד אומר ולא נאמר על תא”ל בן-פורת.

על סרן יואל, ידידי מיום היכרותנו באוניברסיטה העברית ובדיור הצבאי ב”מחנה אלנבי” לפני כיובל שנים; על רס”נ יב”פ, מורי ורבי לדבר מודיעין ולדבר התרעה, מאז הצליח ל”גרור” אותי, קצין צעיר ויהיר בשריון, ליחידה לא נודעת בשם “חמש ורבע”, אי שם באמצע שנות ה-60; על אל”מ בן-פורת, מפקדי ערב מלחמת יום הכיפורים, במהלכה ובעקבותיה; על האיש ש”אשם” יותר מכל בכך שזכיתי לשני עשורי שירות שהיו היפים, המסעירים, המפרים והמרתקים בחיי – ב”שמונה מאתיים” המפוארת; ועל חבר חכם ואינטליגנטי, איש שיחה מרתק, שופע אמרי שפר, שבעקבות חוליו ובעוונותיי הלכו ונתדלדלו פגישותינו, עד כי הלך מאיתנו, שבועיים אחרי שנפגשנו לאחרונה במפגש מפקדי 8200 לדורותיהם.

קטונתי. מה עוד אומר ולא נאמר על ידי גדולים ומוכשרים ממני. לא אתחרה בכל אלה, כי לא תצלח. אתרום רק, מקרעי הזכרון, כמה מאמרי השפר שלו, כאילוסטרציה למקצת הדברים שנאמרו ונכתבו על יואל:

הם יתפסו אותנו בשבת אחה”צ, בין הצ’ולענט לקוגעל…

על ההתרעה. על ההכרח להיות עירניים ודרוכים תמיד. על הווי יהודי-מזרח אירופי שאיננו. יואל השמיע לנו דימוי זה שוב ושוב, שנים לפני השבת הנוראה אחה”צ. רק צ’ולענט וקוגעל לא היו בה בשבת זו. היא חלה ביום הכיפורים…

המברק של אגף אפסנאות יותר חשוב מהמברק של המפקד העליון! הוא אומר בעצם, שיהיה דם במים!

שני מברקים שנתפענחו הבאתי לו בשחר לא עבות לפני ארבעים שנה בדיוק. האחד היה מהמפקד העליון, עבד אלחכים עאמר, אל מפקד פיקוד ים-סוף, ובו הוא מוזהר, שהחל מ‑23 במאי עם שחר הוא צפוי להתקפות אויריות כבדות ולהצנחת כוחות מסיבית. והשני היה מאגף אפסנאות אל ק’ האפסנאות הפיקודי, ובו הוא מתבשר שבדרך אליו מצויים כמה וכמה גדודי אמבולנסים ויחידות רפואיות.

מייסדי היישוב והמדינה היו אפיקורסים, אך תלמידי חכמים. ואילו דורנו אפיקורסים, אך בורים ועמי-ארצות.

ללא פרשנות…

אבקש להתמנות לקצין תותחנים ראשי…

כשמונה מפקד שדה ולוחם מהולל, חסר כל ידע ונסיון במודיעין, להיות קמנ”ר.

יש לדאוג לדמות ולא לתדמית. תדמית = תרמית!

ללא פרשנות…

את המונומנט המפואר הזה יגמרו לבנות כשיהיה צנע בארץ, והוא ינקר לכולם את העיניים.

עמדתו בויכוח בין מפקדו לשעבר, אברהם ארנן, ובין מפקד 848, שלמה ענבר, האם יש לבנות לצרכים הייעודיים ביתנים, או מבנה אחד גדול ומפואר (היום – “מבנה שאול”).

קודם הייתי האוזן של הצבא. אח”כ הייתי הפה. ועכשיו – עוד יותר למטה…

סרקזם עצמי מר, כשמונה לעוזר הנספח בוושינגטון, לאחר פיקוד על 8200 ולאחר שהיה דובר צה”ל.

החיים אינם הדבר הכי חשוב בחיים.

ללא פרשנות…

חבל על דאבדין ולא משתכחין.

תא”ל (מיל’) ראובן ירדור

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>