אמנון לורד – מקור ראשון

משהו נצבט בלב אצל אחדים מהדור של מלחמת יום כיפור עם היוודע דבר מותו של תת-אלוף (מיל’) יואל בן-פורת בגיל 76. יואל היה מפקד היחידה המיתולוגי של היחידה הידועה בציבור כ-8200 בתקופת מלחמת יום כיפור. בזמנו קראו לה 848. בשנים האחרונות הוא היה חולה והתקשה מאוד בדיבור. אך בעבר הלא רחוק יצא לי להיפגש איתו כמה פעמים ולשוחח קצת על הימים ההם. הוא התמנה לתפקידו כמפקד היחידה, שהיתה יחידת האיסוף המרכזית של אמ”ן, ב-1972. על אף שהיחידה הוקמה בגלגול כזה או אחר כבר תוך כדי מלחמת העצמאות, בכל זאת בתודעת בוגריה יואל בן-פורת זכור כאב הקדמון שלה. עד אוקטובר 73′ היתה השואה החוויה המעצבת שלו; מאז הפכה טראומת ההפתעה המודיעינית לחוויה ששלטה בחייו עד מותו.

את 33 השנים האחרונות הוא בילה בעימות סמוי ופחות סמוי עם עצמו ועם מי שהיה ראש אמ”ן באותה תקופה, אלי זעירא. כשאני חושב על זה, יואל היה בסך הכל בן 42 או 43 במלחמת יום כיפור. אך בעינינו, מי שהיו פקודיו, הוא הצטייר כדמות אב מבוגרת, לא מעט בזכות העובדה שהיה בו משהו זר, משהו גלותי, כפי שבעצמו הודה לימים. אלי זעירא היה בעיניו ההפך הגמור, התגלמות דמות הצבר, היפה, הבוטח בעצמו. אף שכנער צעיר חווה מקרוב את מלחמת העולם השנייה בפולין ולאחר מכן לחם במלחמת העצמאות, בכל זאת הקרביות של דור האלופים ב-73′ יצרה אצלו רגש נחיתות. “תאר לך את אהוד ברק (מדובר בתקופת הרמטכ”לות שלו, א”ל) עם כל הכריזמה שלו, שנחשב כמבריק – ככה היתה ההתייחסות ועוד פי עשרה יותר לאלי זעירא ב-73′”, סיפר לי יואל.

זה לא רק שיואל כביכול חש במלחמה המתרגשת ובאה ואלי זעירא כאילו התעלם מסימני ההתרעה. בסופו של דבר התמקד העימות ביניהם סביב שאלה מאוד ספציפית בנוגע להפעלת מקור אלקטרוני, שנחשב לרגיש ביותר ולאיכותי ביותר שהיה ל-848 בזירה המצרית ב-73′. המקור היה כל כך רגיש, שהוא נועד להפעלה רק במקרה הגרוע ביותר. יואל טען, גם באוזניי, שזעירא מנע את הפעלת המקור בימים הקובעים שלפני המלחמה וכי המקור הזה היה נותן בטוח התרעה; ואילו זעירא מספק הוכחות שהמקור הופעל כבר בלילה שבין חמישי לשישי (בשבת, יום כיפור, פרצה המלחמה).

אום-חשיבה יודעת

יואל חי בספֵירה של גורל העם היהודי, האיום הקיומי, תחושת החידלון האורב מעבר לפינה. לכן, אמר לי כי למדינת ישראל צריך להיות ראש ממשלה ‘יהודי’. כפי שהוא היה יהודי בין צברים, כך סבר שדמות ראש הממשלה המתאימה לישראל הוא מישהו שקרוב יותר ליצחק שמיר מאשר ליצחק רבין, למשל. אם אתה לא ‘יהודי’ אתה לא חש בסכנה, וראש ממשלת ישראל צריך גם להיות מסוגל לגבור מבחינה פוליטית מדינית על נשיא ארצות הברית.

הטרגדיה של יואל שעליה הלקה את עצמו היתה, שאת היחידה שלו הוא אכן ערך למלחמה אך חש רגש אשמה כבד על כך שלא השכיל להעביר את תחושותיו לדרג הפוקד ולדרג המחליט. לפני כשלוש שנים, ערכו מי שהיו קב”רים ב-848 ב-73′ מפגש שבו אווררו את תחושותיהם לגבי מה שעשו ומה שהיה צריך לעשות ומה שלא נעשה. גם אחרי 30 שנה הרוחות לא נרגעו, אלא פרצו בצעקות ובוויכוחים שגבלו בריב. דיברתי עם אחד, והוא אינו בודד, השמות מוכרים, שסיפר כי גויס למילואים שבועות אחדים לפני המלחמה, ולפחות שבוע וחצי לפני שפרצה הם ידעו שהולכת לפרוץ מלחמה. הם חיו בבסיס באום-חשיבה באווירת מלחמה, והיו בטוחים שכל צה”ל כמוהם. אני אישית הייתי באמצע קורס השלמה יחידתי, ואני זוכר שאחד אחד נשרו החניכים ונשלחו לבסיסים הקדמיים בסיני ובגולן. יומיים לפני המלחמה כבר חיינו בתחושה שזה קורה.

כשנתיים לאחר המלחמה עבר יואל מה שאפשר לכנות אירוע נפשי, שהעיב לאורך שנים על יחסיו עם צה”ל. הוא חקר את נושא האיסוף והלקחים המודיעיניים שנוגעים לטרום המלחמה, אך קונן שלא נעשה עם העבודה שלו דבר. מורשתו לאיש המודיעין: היה מקצועי ומפחד-תמיד.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>