דברי הספד – אפרים לפיד

בהלוויה בקיבוץ עינת, על קברו של יואל בן פורת ז”ל. נפטר ט ניסן תשס”ז 28.3.2007

יואל, מורי ורבי,

אנו עומדים כאן משפחתך, אשתך צביה ,בנותיך עדית ואסנת, נכדיך, קרובים וידידים רבים בעת נעילת שער. חיי הגוף שלך תמו אך רוחך אתנו .

אני כאן תלמידך, בשמם של רבים שכמותי. היית לנו מופת: איש מודיעין מעולה, מבריק, יצירתי, נבון להחכים, מפליא במלים בעל פה ובכתב ומעל לכל איש המצפון המודיעיני, מי שיודע לראות רחוק ובהתמדה לשמור על המצפן בניווט היומיומי המתיש הזה.

“שחרית” ימיך הצעירים עברה במחנות, ביערות, עם פרטיזנים שכמותך ועם מעפילי עלייה ב’ שהגיעו לארץ ישראל דרך מחנות העקורים בקפריסין. זכרת תמיד לספר לנו, הדור שנולד וגדל כאן, על מוראות אלה ומה זה להיות “אוד מוצל מאש”. עד כמה אנו צריכים להעריך מדינה עצמאית, חזקה שתממש בעוצמתה את המסר “לעולם לא עוד”.

לכלנו היית “מר התרעה”. אתה הוא שטפחת את יסודות ההתרעה ביחידת האיסוף וההתרעה המרכזית עוד באמצע שנות הששים כאשר המושג  היה בלתי מוכר.

היטבת להגות רעיונות, דרכים ואמצעים לשיפור ההתרעה, לבדיקת כל אבן דרך בשבילי התהב”ס, הסימנים המעידים, האוזן הראשונה, הגירסה המבוקרת, ועוד מאות יסודות חיוניים. ב 1966 הקמת את מרכז ההתרעה ב 8200 וקראת לו “שופר” , המתריע בשער.

התפעלנו מהצניעות שאפיינה את דרכך, מהיותך מחנך בנשמתך. העמדת תלמידים הרבה.

הערצנו את העוצמה האישית שגלמת בהתגברות על שנות הנעורים האבודות.

כפי שהיטבת לתאר בספרך “נעילה” -

“השחיטה הגדולה, וכל אשר לפניה ואחריה : החדר, בית הספר  העברי, ההעפלה, מלחמת השחרור, כל אלה נמסכו לעיסה אחת, ובכור היתוך מופלא עשו אותי לקצין מודיעין , זהיר ומשוגע לדבר אחד – להתרעה”

ב”מוסף” של ימיך בעשייה המודיעינית  פעלת במקצועיות, ביסודיות, באומץ לב של הבעת הדעה האישית. הענקת חשיבות עליונה להבנת השפה הערבית. למדת אותה, אתה האשכנזי מפולין, בעומק ידע שהיה מושא לקנאה לרבים. הטפת להנחלת הערבית כשפה מחייבת לקציני מודיעין, אך המציאות בעניין זה הלכה והחמירה. הערכת את ההדרכה, העצמת את הפקת הלקחים מתקלות ומסדת את המינוח הנכון של העשייה הסיגינטית.

תמיד ראינו בך איש מופת ומצפון, קצין נבון, בעל יכולת ניתוח וחשיבה מקורית, מסור לעם ולמדינה, בעל אחריות אולטימטיבית.

ראינו אותך מתייסר עם כל תקלה ונוטל בטבעיות אחריות של מפקד על המערכת. כך עשית בנובמבר 1966 , חצי שנה לפני מלחמת ששת הימים, בעקבות תקלת “ערביה”, כך הגבת אחרי הטבעת המשחתת “אילת” באוקטובר 1967 והשיא – נשאת עמך את צער השתיקה של אם כל ההתרעות : ההתרעה על מלחמת יום הכיפורים.

“נעילה” היה שם ספרך על שם התפילה ביום הכיפורים שהפכה גם פרק נעילה נפשי כבד אישי: לא סלחת לעצמך ולמערכת על כי לא השכילה למצות תובנה מודיעינית שהתחייבה משפע המידע שסיפקה היחידה. ביחידה שהייתה אז בפיקודך נקטת  בצעדי הכוננות שחשבת כי מתחייבים מהמצב. הלקית את עצמך  על כי לא הבקעת את חומת ההערכה המודיעינית . לקחת את הדברים ללב עד קצה הייסורים.

בשנים האחרונות לא היינו אתך מספיק , רבים מאתנו שכה הערכנו והערצנו אותך בעבר לא השכלנו לשמור על הקשר שהיה אולי נדרש עתה יותר מבעבר . סלח לנו. מחל לנו. לא כולנו היינו כאלה – יוסי לנגוצקי  עשה זאת בנאמנות של שנים במסירות ובאהבה ודאג לצביה ולך. הצטרפו אליו פה ושם נוספים.

בשנות שרותי הארוך בצה”ל היתה לי הזכות האישית להכיר אותך בעת שלמדנו באוניברסיטה , אתה סרן, קצין מודיעין לאחר 12 שנות שרות ואני בעתודה האקדמית.

אתה קולט אותי מספסלי המזרחנות באוניברסיטה לשרות ביחידה ובחיל. הלכתי בעקבותיך וזכיתי, במקרה ממש, למלא  ארבעה צמתי שרות שמלאת אתה שנים לפני: בראשות מרכז הקומינט של 8200, בתפקיד עוזר רמ”ח איסוף , מדריך במכללה לביטחון לאומי ודובר צה”ל.

אני נפרד ממך, יואל היקר באדם, ערב חג החרות, במועד שבחרת לתת דרור לסבלותיך הכבדים משנים, גם בשמם של בעלי התפקידים האלה לדורותם, בשמם של אלפי פקודיך ועמיתיך ביחידה, בחיל המודיעין, בצה”ל,  בארץ ובעולם.

אנו מבטיחים לך ולמשפחתך כאן בדרכך  האחרונה כי נטפח את זכרך המבורך בדרכים הראויות לאישיותך האצילה.

נוח בשלום על משכבך, יואל . יהי זכרך ברוך השופר של הנעילה!

י”א ניסן תשס”ז 30.3.2007

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>