דברי הספד – יאיר כהן

דברים לזיכרו של יואל בן-פורת

ננעלו היום שערי ארץ ונפתחו לרווחה שערי שמיים ליואל.

לאיש שמסכת חייו הסוערים עמדו בסימן נעילה ופתיחה.

פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום.

“הנעילה” בה בחר כשם לסיפרו סופרה ברמת הלאום אך בה במידה שזור בה ה”פרט היואלי” שסיפורו האישי הוא סיפור הלאום, המדינה וה-יחידה. ה-יחידה שהיא עיקר יצירתו ויצירתנו, בבת עינו ועינינו , סיפור חייו וחיינו מושא אהבתו ואהבתנו-זו שידעה רגעי אור וגם רגעי חושך.

ואין עוד כיואל ששתה את קובעת הייסורים של מקצוע ההימורים המהתל הזה ששמו מודיעין, כי “צופה נתתיך לבית ישראל”.

למען יתקיימו דברי הנביא יואל ,” ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור”.

 כדי שגם אנחנו נחיה בישות משלנו.

פרח מוגן ליהודים בעולם מטורף ואלים שבו בני אנוש יורדים מהפסים ומסיעים על הפסים קרונות של אנשים לתאי גזים וכבשנים.

“ענן מבני אדם מעל הארץ שט, המסילה ליער שחור מוליכה” כתבה המשוררת שימבורסקה מארץ מכורתו של יואל.

היער השחור  סגר ונעל על עולמו ומשפחתו של יואל בן ה-11 כשהוסעו על הפסים לאבדון.

ומכיליון הנעילה הזה הופך יולק ויינראוב לצבר יואל בן- פורת ופותח לו שער רחב  במדינה הצעירה שבדרך.

מגשים את צוואת אביו דקות לפני הירצחו באקציה הגדולה:

” אחרי המלחמה, יולק, עלה ארצה לך לקיבוץ או- שתהיה חייל במדינה שתקום”.

ויואל מגשים בלי או- את שני הציווים של אביו עד תום.

 בלכתו לקיבוץ הנושא את שמו של מפקדו היפה, והחכם והאמיץ של גטו וארשה, זה שכתב  סמוך למותו הצעיר :

” חלום חיי התגשם ראיתי לחימה יהודית בגטו”.

מגיל 19 הוא חייל במדינה שקמה, בוחר במודיעין האלקטרוני, שבוי בקסם האינטלקטואלי והחרדתי של כישלון המתריע בשער.

מבין כקורבן את כישלון ההתרעה הרוסי בברבארוסה, ומקריאה את כישלון ההתרעה האמריקאי בפרל הארבור- ואיך מאבדים מדינה.

“כענק בגנו” סבב יואל ביחידה.

שותף ומוביל בבניית היחידה וחיל המודיעין הצעיר שמגלם באנשיו, כישוריו וביצועיו את כול המדהים בעם הזה.

כול תעצומות הנפש והשכל והמנהיגות שלו פורצים בעוצמה שאין לה שיעור.

“אכלתי, נשמתי וישנתי מודיעין” העיד על עצמו בסיפרו.

אך כמו הגיבורים המקראיים הגדולים ומקביליהם מהמיתולוגיה היוונית, בנקודת העוצמה מתחולל הכישלון.

האיש שהעיד על עצמו כי הוא “קצין מודיעין זהיר ומשוגע לדבר אחד-ההתרעה” לא תקע בשופר הלאומי בעוצמה הטבעית שהייתה אצורה בו ולא זעק כנביא יואל:

” תקעו בשופר בציון, יום חושך ואפלה, קדשו מלחמה, העירו גיבורים,

כותו איתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים כול הגויים מסביב נקבצו”.

וממרום יושרו ומר ליבו הוא מודה:” איני רואה עצמי זכאי על מחדל יום הכיפורים. מוסרית אני אשם. יכולתי לפעול אחרת”.

מתוך החידלון והכישלון והיגון אוסף יואל את תעצומות נפשו ומקיים את הפסוק ” בדמייך חיי”.

מתמרות העשן של חולות סיני דרך קברי החללים על טרשי הבזלת של רמת הגולן על אותה אדמה מאותם שורשים צמחה תפרחת חדשה-כמו שדה פרחים אחרי שריפה, כמו מדינת ישראל מאפר השואה.

כך גם 8200 שלאחר מלחמת יום הכיפורים.

יואל מוביל בגאון הקמת יחידת מודיעין סיגינטית אין לה אח ורע

בתבל כולה.

היה שלום איש יקר ומיוסר, מפקד, מורה, תלמיד חכם, מהנדס אסלאם איש חזון ומעש.

ניפתח לך שער בעת נעילת שער כי פנה יום.

(יאיר כהן)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>