אהוד ברק – פרידה מיואל בן פורת

­­­­­­­­­­­­­­­­­­­

          צביה, עדית, אסנת, הנכדים, בני משפחה וחברים

אנו מלווים היום בדרכו האחרונה איש מודיעין, יהודי ואדם יוצא דופן. מח מודיעיני חד כתער – המקנן – וכי אפשר אחרת – בקפלי אינטלקט רב עצמה, רב פנים, ספוג תרבות, אנושי קשוב לאין קץ ורגיש. אולי רגיש מדי.

אישיות, כח רצון ודחף הישרדות – שנצרפו בקשים שבאיומים על החיים ועצם הקיום – בתוך נפש, והוויה הנמשכים כבחבלי קסם, על כל עושר נימיהם הדקים – אל ים המחשבה והעיון.

בן חסידים בפודוליה נקלע אל סערת עולם במלחמה. אבא נורה ונרצח באקציה. אמא נורית כשהיא קופצת מהרכבת. יואל בן ה -11 שורד שנתיים ביערות. הינוקא בחבורה של 18 יהודים המנסים להיאחז בקורי החיים. הקור, הרעב והעקבות בשלג – מותירים בסוף המלחמה – רק 9. ביניהם יואל.

את המעבר משואה לתקומה חווה יואל הנער על כל דפיו – מהיערות אל מחנות העקורים, אל הספינה, ואל מחנה המעצר בקפריסין, ואל יד מרדכי – בקו החזית, בקרבות מלחמת השחרור בדרום. וכל זאת בתוך 4 שנים.

ומשם אל חיל המודיעין – קצין הבינה הרשתית המבריק וחד העין מטפס במעלה האחריות והתפקידים ביחידה 848.

פגשתי את סא”ל יואל בן פורת לראשונה בעת מלחמת ההתשה – כשהחל לכהן כעוזרו של רמ”ח איסוף – אברהם ארנן ז”ל. ובעוונותי נפלתי מיד בחבלי קסמו.

אברהם ויואל מצאו האחד בשני את מה שלא יכלו למצוא כל אחד לחוד בתוך עצמם. יואל מצא באישיותו הכובשת, הפורצת, חדורת הדמיון ושאינה מכירה בגבולות – של אברהם ארנן את תמצית הצבריות הפשטנית משהו והתכליתית – ובכל זאת מושא קנאתו. אברהם מצא ביואל את רבדי העומק של חכמה יהודית – את סכין המנתחים של איש המודיעין את החשש והזהירות המאזנים אותו – את אברהם – וזאת (מכח תבונתו של יואל) מבלי לאיים עליו.

ובטחון ישראל ראה תחת שרביטם כמה משיאי השגי המודיעין בפרישת רשת בטחון והתראה למדינה ולצה”ל.

כמפקד צעיר ב – ואח”כ של סיירת מטכ”ל – מצאתי עצמי לא פעם מתנגש וחולק על אחד מהם או שניהם במהלך התכנון ההכנות ואף תוך כדי הביצוע – של מבצעים מורכבים. אך ידענו לכל אורך הדרך – שאין ולא נוכל לצפות לצמד טוב מזה בהנהגת המערכת שמעלינו.

בשנת 72 קם ונתגשם חלום חייו של יואל – והוא קיבל את הפיקוד על יחידת הדגל של מערך האיסוף – 8200 של היום – בה החל את דרכו בצה”ל 22 שנה קודם לכן.

יואל ראה במתן ההתראה שתאפשר את היערכותו בזמן של צה”ל לפעולה ולנצחון את תמצית ייעודה של היחידה ואת תמצית תפקידו שלו. הוא חש ובצדק כי התשתית שנבנתה – בהעזה מבצעית, דמיון יוצר וכשרון מעשה טכנולוגי בשנות שרותו במחלקת איסוף – תאפשר לו למלא הייעוד הזה במלואו – בעת מבחן.

ראייתו המפוכחת ונסיונו המודיעיני גרמו ליואל תחושה חזקה של סופה מתקרבת בימים הראשונים של אוקטובר 73. ולא היה גבול לעומק הפגיעה, התסכול והכאב – שחש עם פריצת הלחימה בשבת ה – 6 באוקטובר.

חייו של יואל לא ישובו מאותו בוקר להיות מה שהיו. לעולם לא יבין, מדוע לא הצליחו הוא ומנחם דיגלי ז”ל ויוסי לנגוצקי יבל”א – לשכנע את מי שהיו צריכים לקבל ההחלטות לפנות, חרף הסיכונים, אל המקורות שיכלו – אילו פנו אליהם בזמן – להצביע על מהות האמת של הפעילות לאורך התעלה ולהכריע באופן חד בשאלת “תרגיל או הכנות למלחמה” ולשנות בכך, אולי, את פני ההסטוריה.

לעולם לא הבין ומעולם לא סלח.

מהמיית ליבו הפצוע, מהכרתו המיסרת את מחיר הדמים ומעמקי הבנתו את הטלטלה ההיסטורית – ילידת המלחמה – שעוד נעבור, שאב יואל ביקורת בוטה, ישירה וחדה על ממונים ונושאי תפקידים. על נורמות ותהליכים ותוצאות.

אך בישרותו ובנורמה המוסרית העקבית שעמדה ביסוד אישיותו – העמיס יואל את החלק העיקרי של האחריות – אולי הרבה יותר ממה שהיה ראוי, אובייקטיבית – על עצמו.

הוא דחה מכל וכל – מצוייד במאות ידיעות ומסמכים וניתוח קפדני – את הטענות שהוטחו ביחידה שתחת פיקודו ובקציניו. אך המשיך ליסר עצמו בכל יום מחדש בשבט החד מכולם, שבט הביקורת העצמית שלו.

תא”ל יואל בן פורת תרם עוד לצה”ל רבות  כדובר צה”ל וכסגן הנספח הצבאי בארצות הברית. והשאיר באמ”ן חותמו לשנים, אולי דורות, בסדרת כתבי עומק והנחיות לקציני וחוקרי מודיעין.

אך בכל השנים והמעשים הללו וגם בשנות ריתוקו האחרונות אל כסא הגלגלים, בערה בתוככי נפשו אש מאכלת שלעולם לא נתנה לו מנוח – והסנה היום, בכל זאת, אוכל.

מאחורי זגוגיות המשקפיים העבות וחריצי העיניים הניבטים בחיוך ציני, כאילו מלגלג, פעם לב חם של איש משפחה אוהב, גם אם קשה לעתים בגבור עליו ייסוריו.

צביה, עדית, אסנת, הנכדים – ועמכם החבר לאין קץ יוסי לנגוצקי. אותכם אהב יואל. אתם הייתם לו העוגן וטעם החיים.

אהבתי להקשיב לו שעות ארוכות. איש מלא לאין סוף  מעמיק ביקורתי עם ריחוק וחוש מידה – לצד אמפתיה מרירה מתוקה והומור דק. יעקב טלמון וקלויזנר, טולסטוי וצ’רצ’יל חכמי יוון והרמב”ם – כולם היו בצקלונו. צמיחת הציונות ומדינת ישראל – מהשרש וה – CARRIER – של רוח ישראל סבא. תרבויות המערב והאסלם ותמצית לקחיהן. כל חולשות טבע האדם וכל גדולתו – כולם היו כספר הפתוח לפניו והוא טבל הם – מסתיר את התרגשותו ומרגש אותנו – בני שיחו הצעירים.

איש  מופלא. חוקר מודיעין. יהודי. אדם.

יהי זכרך ברוך.

אהוד ברק

בית העלמין בעינת – 30.3.07

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>